מרחק ומרחב

י' כסלו התשפ"ב

נושאים באתר

א. “את חזרת אל בֵּיתי, עכשיו את איתי" שר אהוד בנאי לאמו המנוחה "אני קורא בשמך לבִּתִי". 

הנוכחות של האם של אהוד, חוזרת ומתממשת בבת. באיזה אופן הוא מתכוון לכך? האם אין כבר מרים הבת אלא רק מרים האם, המנוחה? ואולי להפך, הנוכחות של האם היא דמיון לא ממשי, דוק נוסטלגי על פני הממשות של החיים הנוכחיים?

ב. פעם היה לי הרגל מגונה לתרגם שירים לאנגלית (שלי, כלומר קלוקלת). את השורה הקודמת לזו המצוטטת - "את עכשיו / כמו כוכב / מנצנץ / במרחב". שרתי לעצמי כך:

 "Now you are / like a star / twinkling / far so far"

עכשיו נעזוב אי אלו הערות מתבקשות על האיכות הלא קיימת של התרגום, ונשאל רק - האם far so far הוא תרגום ראוי של "במרחב"? אני חושב שלא.

ג. יש הבדל בין משהו שנמצא במרחק למשהו שנמצא במרחב. כשכוכב נמצא מרוחק מאיתנו, יש כביכול מנהרה שחורה, ארוכה ומפרידה בינינו לבינו. אנחנו מעבר אחד והוא מהעבר השני. אבל כוכב במרחב מצויר אחרת. תארו לעצמכם רקיע שחור ענק - זרוע כוכבים או שחור. אנחנו לא מביטים בו אלא הולכים על קו הרכס, כשכוכב אחד מאיר על דרכנו. הכוכב הזה אכן במרחק אך איננו מרוחק. האור שלו הוא חלק מרקע החיים שלנו, הוא מלווה אותנו לכל מקום. בכל מפגש - כוכב מאיר על פגישתנו.

ד. כי יש סוג של פער שאיננו מרוחק במובן של נתק, אלא במובן של גדולה. יש נוכחות שגדולה מאיתנו, מעצם חיינו, אבל אין תהום ביננו לבינה אלא מרקם משותף. היא מאד גדולה, אנחנו מאד קטנים, אבל כמו הר פוג'י היא ממלאת את קו האופק שלנו בנוכחות עצומה ומאופקת. היא ממלאת את חיינו בלי לדרוס אותם.

ה. שמעתי את "שיר אחד" על "הילד בן שלושים" של אהוד בנאי. הוא מתאר איך כשנולדה לה בת והוא קרא לה בשם אמו, פתאום היא חזרה לשרות על חייו. הוא מצליח להתפייס עם אמו על הלילה האחרון של חייה. היא סלחה לו ופתאום "הקושי הפך למשהו אחר". אני הבנתי את התיאור שלו כך: הנוכחות של אמו קיימת בבית ומקרינה על הבית. היא מרחב ולא מרחק.
ה. בתנ"ך לא אומרים "מרחב" כדי לתאר את הנוכחות הזו. מרחב מתקשר יותר לחופש וליכולת. 

מקובלני שבמקום זה המילה המקבילה ל"מרחב" היא "מרחוק". רחוק בתוספת של מ' היציאה לקראת. הרחוק בא לעולמנו. דיברת על בית עבדך מרחוק.

ו. המרחב של אהוד בנאי או להבדיל ה"מרחוק" התנ"כי הוא מפתח שממוסס כמה דיכוטומיות. לדוגמה שיכול הגודל להיות בעולם, ואפילו לא למעוך את ההווה הפרוזאי אלא לחפוף עליו ולשכון בתוכו. מרחוק ד' נראה לי ואהבת עולם אהבתיך.

Loading