א. "מהרגע שאופציית החופש מופיעה, היא תמיד תהיה נוכחת", "אם שמעת אי פעם על אבולוציה/ליברליזם/הגשמה עצמית - אין דרך להשכיח ממך את זה. אפילו אם תנסה להתכחש לידיעה, היא תחלחל"
ב. אם הנחת היסוד של אמירות אלו ודומות להן היתה שכל ידע חודר לתוכי (#בשבח_ההסתגרות) הייתי מצפה שתהיינה אותן אמירות גם מהכיוון ההפוך: מהרגע ששמעת על שמרנות - תמיד תרגיש חצוי ביחס לפרוגרס. התוודעת לרעיון האמונה - לעולם לא תוכל לשכוח ממנו.
וטענות כאלו, גם אם קיימות, הן הרבה פחות נפוצות.
כי לא די שדעה תישמע באוזניי האדם, או שהוא יתוודע לרעיון. הדברים צריכים להרשים אותו, להיות רלוונטיים עבורו באיזושהי צורה.
בהכללה גסה, כשנער חילוני ממשפחה מבוססת שומע על רעיון המצוות, הוא מתוודע טכנית לרעיון, אבל זה משהו זר ומוזר שהוטונטנטים מעבר להרי החושך עושים. אין לידיעה אימפקט עליו, טכנית הוא ישכח מזה תוך חודשיים. מהותית, הדברים מעולם לא נכנסו לאוזניו.
ד. זה קצת כמו התי"ו בתורה א' של ליקוטי מוהר"ן. כדי שאמירה תתקבל צריך לחקוק בשומע גילוף, צריך שיהיה בו בית קיבול שהדברים ישקעו לתוכו. כשאין את השקע הזה, הדברים מחליקים על פניו כמו טיפת גשם על זגוגית.
ה. לכן הנחת היסוד המובלעת של "מהרגע ששמעת אין דרך חזרה" היא בעצם - לדברים האלו יש אימפקט, הם בעלי משקל, אי אפשר להתעלם מהם. שזה לא מפתיע כשמדובר ברעיון של התרבות השולטת, כפי שסופגת אותו תרבות המיעוט. בד"כ תרבות המיעוט לא תוכל לא להיות מושפעת מתרבות הרוב אבל מה זה אומר חוץ מהגמוניה של הראשונה על השניה?
ו. וממילא גם - האם אפשר לחזור אחורה לתמימות ראשונה? וודאי שכן. לשם כך לא די להתמודד עם הטענה. התמודדות לא תחזיר את התמימות. צריך להסיר את התי"ו. כשהדברים יחזרו להיות לא משמעותיים עבורך, עצם העובדה ששמעת אותם תהיה לא רלוונטית.
