א. אנשי מעשה נוהגים לסנוט אנשי חזון שהם נוטים לבלבל בין רצוי למצוי. בלבול בין רצוי למצוי אומר שאני חושב שאם נכון שהמציאות תהיה א', היא גם כזו בפועל, או לכל הפחות יכולה להיות כזו בפועל, ממש עוד רגע. ואם לא, כל מה שנדרש כדי להגיע לשם הוא מעט מאמצים, או כסף, או לזרוק אנשים לכלא, או לעלות על בריקדות.
אלא שלאנשי מעשה אורבת סכנה הפוכה: לבלבל בין מצוי לרצוי.
בלבול בין מצוי לרצוי קורה כאשר מרוב שאני דן על מה אפשר לעשות, אני שוכח שאידיאלים, כמעט בהגדרה, אינם נמצאים בתחום האפשר, אלא מעבר לו. אני מסרב לדון ולחלום על מה שלא ניתן לעשיה כרגע. יתרה מזו - אני זועם על אלו שכן דנים.
ראשית, כי הם מבזבזים את זמני וזמנם. שנית, הרבה פעמים אני גם משוכנע שהם שכל מי שמדבר ומהרהר על משהו, מתכוון מייד לגזור מזה מעשה. לכן, אפילו כשהם דנים על הרצוי באופן תיאורטי, הם בעצם חושבים שהוא מצוי או זמין בהישג יד. אז אני תופס אותם כשהם חולמים על עתיד טוב יותר אני מניח שהם ינסו מחר לגרור אותי צווח אל העתיד הזה, ובדרך ירסקו את כולנו על הקיר.
ב. הגישה הזו - שאוסרת להתגעגע לדברים רחוקים - מקצצת את כנפי ההתקדמות האנושית. אפילו אם אתם מהזן שמעדיף את המהפכה המהוללה על פני המהפכה הצרפתית, חשוב להבין שגם מהפכה איטית ושמרנית נישאת על גלי התקווה שכרגע נשמעת אוטופית, כמו לדוגמה שבני אדם יכולים לשלוט בעצמם ולא חייבים מונרך אחד, שבלעדיו יגלשו לשפיכות דמים. גם אם מגיעים למצב הזה צעד קטן אחרי צעד קטן, במשך דורות רבים, יש רוח שמובילה את כל הצעדים האלו. לסרב לכל חלום רחוק הוא לצמצם את האופקים האנושיים.
ג. בשלב הבא, בלבול בין רצוי למצוי, עלול להפוך את אנשי המעשה לחסידי המצוי. לא רק שהם חוששים מהרצוי, מסיבות שפורטו לעיל - הם גם מתחילים לכתוב צידוק ותיאודוציאה למצוי. מבחינתם, אם בני אדם מונעים רק על ידי תאוות בצע - לא רק שכדאי ללמוד איך להשתמש בזה אלא בעצם אין בזה שום בעיה. המצוי הוא הטוב בעולמות האנושיים האפשריים. העובדה שחמדת התועלת מניעה את בני האדם יותר משאיפות נאצלות הופכת לא רק לעובדה שיש להתחשב בה, אלא למידה טובה ממש.
ד. בכל פעם שאני טוען שהקפיטליזם והסוציאליזם דומים יותר ממה שהם חושבים ולכן קשה לי עם שניהם - שואלים אותי מה האלטרנטיבה שלי. אז דרך אחת לקרוא לאלטרנטיבה הזו, היא עבודת המידות-יזם. הן הקפיטליסטים והן הסוציאליסטים מודים שהניסיון לנטוע באדם מידות טובות נכשל. לכן הקפיטליסטים מציעים שוק חופשי והסוציאליסטים מיסים. אני רוצה להמשיך לצעוק את האפשרות השכוחה והנזנחת - לחנך בני אדם להיות טובים. זה לא יקרה בדור אחד ולא בשניים. עבודת המידותיזם אמיתית טרם נוסתה. כשנגיע אליה זה יהיה כנראה קץ ההיסטוריה ותחילתה של תקופה חדשה, מרגשת עמוקה ומאתגרת בהרבה.
ה. אז סבבה, צריך גם לטפל בכל העניים בדרך עד לשם. אתם מוזמנים להמשיך להתכתש מהי הדרך. אבל אני מסרב להזניח את הלהבה האיטית והעמוקה מכל שאומרת שלבני אדם יהיה באמת טוב, טוב שלם - לא כשנלמד להסתדר עם האגואיזם הטבוע בהם בצורה הנכונה ביותר, אלא כשנלמד כולנו להיות בני אדם טובים.
