א. לכל שיטה ישנן בורות מובנים. 'בורות' הם קלקולים שעלולים להיגרם מהשיטה, אבל לא בהכרח.
לדוגמה, אם אתה קפיטליסט אתה עלול להגיע לשנאת בעלי פנסיות תקציביות, אבל לא בהכרח. אם אתה הומניסט-אוניברסליסט אתה עלול להגיע לבגידה במדינה, אבל לא בהכרח, אם אתה דתי לאומי אתה עלול לשעבד את הקודש לחול אבל לא בהכרח, וכן על זו הדרך.
כלומר, לכל שיטה יש בורות ייחודיים, שנובעים מההיגיון הפנימי שלה. שיטות אחרות פחות או בכלל לא חשופות אליהם.
ב. האם בורות פוסלים את השיטה? בדרך כלל לא. לכל שיטה ישנן בורות כפי שכל כוח יוצר גם סכנה. קשה אם בכלל אפשר למצוא שיטה בלי בורות. השאלה איננה האם לשיטה יש בורות אלא מה ההיקף שלהם, החומרה, ומנגד מה הן מנסות (ומצליחות) להשיג.
לדוגמה, אם תשעה מכל עשרה אנשים שמחזיקים בשיטה תומכים בג'נוסייד, יש להרהר אולי יש בה משהו פסול אינהרנטית. אם אחד מכל עשרה אנשים שמחזיקים בה מתחיל להעדיף גלידת וניל על פני גלידת שוקולד, זה וודאי מגונה וכו' אבל לא פוסל קטגורית את השיטה.
ג. עבור המתנגדים לשיטה שלך, אותם אנשים בצד שלך שנפלו לבור הם מטרה נהדרת, אופן טוב להוכיח שאתה טועה. שלא כמו כשל אנשי קש זה מהלך לגיטימי בדיון, אם כי מי שנשאר רק בו עושה לעצמו חיים קלים. מי שטוען שכל האוחזים בשיטה הם כאלו גם משקר.
אבל אם נעזוב כרגע את המתנגדים, אני מציע לתומכים בשיטה, לראות בנפילות כאלו תמרור אזהרה. לצד אנשי קש, שלא קיימים באמת, ישנם גם תמרורי אזהרה: שותפים לדרך שנפלו לבור ומעצם קיומם מזכירים לך להיזהר, שהסכנה אורבת גם לפתחך, אף על פי שאתה וודאי צודק.
ד. למהפכן רגיל קל לעשות הסברה. כל מה שהיה קודם רע ואנחנו רוצים דבר חדש.
עבור מהפכן שמרן החיים קשים יותר. אתה מנסה להחזיק את המקל משתי קצותיו: גם להמשיך את מה שהיה קודם וגם לחדש דבר שלא היה מעולם.
לכן קיימים בשיטות כאלו שני קולות: הראשון הוא נחרץ, שוללני וחד משמעי. מה שהיה קודם מת, רע, בעייתי ואנחנו מתקדמים לאופק חדש. זה אינו שקר, הלהט אמיתי והעיקרון הוא באמת חדש. יותר מזה - אלמלא הרטוריקה המהפכנית המסר של הטוען היה מפוספס כי באמת יש כאן משהו חדש.
אבל בד בבד קיים גם קול הפוך, שמרני, שמשבח ומלמד זכות על מה שהיה ורוצה להוות המשך שלו.
ה. הכפילות היא בור שעלול ליצור מה שכיניתי תמרורי אזהרה. אנשים שלקחו רק את הקול המהפכני וממילא הפכו, ובכן, למהפכנים. אני לא בהכרח מאשים אותם, אבל חשוב להבין שזה בור שנגזר מעצם השיטה, מכפילות הפנים שלה, אבל גם שזה לא בור מוכרח.
ו. מי שתוקף את תורת ארץ ישראל כולה בשל תמרורי האזהרה שלה, עושה לעצמו חיים קלים. מי ששם בפי השני אמירות יותר קיצוניות ממה שהוא אמר באמת ובזה הופך אותו לתמרור אזהרה גם איננו הוגן. מי שמצטט רק את האמירות המהפכניות של הרב לגבי תורת ארץ ישראל ותורת הגלות, בלי להביא גם את האמירות ההפוכות, וודאי הפרקטיקה ההפוכה - מציג תמונה לא מדוייקת.
(אגב, גם זה סבבה, אם הוא מחליט להיות כמו זה שנגדו הוא התרעם ומקצין את הטיעון כדי לחדד את המסר)
