א. אז מה אומרים - נתניהו והקורונה - יעזור לו או יפגע בו? אולי הוא ירד בגלל הטיפול הכושל במגפה או שיגיעו חיסונים והמחנה שלו יסלח לו?
האמת שזה סתם קליק-בייט זול בדרך לשאלה שאני תוהה עליה עכשיו:
בעזרת ד' בקרוב יגיעו החיסונים. רוב מספיק של האוכלוסיה יתחסנו. מה אז?
בשלב ראשון, אני מנחש, החיים יחזרו למסלולם. נחזור ללמוד בתוך בית המדרש ולא בחוץ, אחזור לבית הכנסת שליד הבית שלי, חברות יחזירו עובדים למשרדים, מסעדות תפתחנה מחדש.
אבל אני מתחיל לתהות: אולי זה רק בשלב ראשון.
ב. ב'עולם אבוד' של מייקל קרייטון הוא מתאר מושג אבולציוני(?) של מערכות כאוטיות(?): ריכוך ראש גשר.
כמו אויב שיוצר ראש גשר על הגדה של כוחותנו. אין לאויב מספיק חיילים, ההתקפה אולי אפילו נכשלה. כשמסיימים להדוף אותה אפשר לנשום ולחשוב שחזרנו לשגרה. אבל בעצם קו ההגנה כבר נשחק, והצליחה הבאה של האויב תצליח. יש זעזועים שההשפעה שלהם מקוטעת ובגלים: נראה לך שחזרת לשגרה, אבל גל ההדף יגיע בהמשך.
ג. אני מניח שבשלב ראשון כולנו נשמח לחזור לשגרה המוכרת שהיתה לפני הקורונה. כלומר, חלקנו לא יהיו יכולים: אנשים שהקורונה ריסקה להם את הפרנסה לדוגמה, לא תמיד יוכלו להתאושש. ילדי חינוך מיוחד יתקשו להשלים את הפער שצברו ללא תמיכה מתאימה. אולי גם 'סתם' ילדים חלשים לימודית או חברתית.
אבל גם עבור אלו ששפר עליהם גורלם, ויוכלו לחזור לשגרה המוכרת. ייתכן ששינויים שקרו מתחת לפני השטח ילכו וישפיע ודווקא לא באופן מיידי. כמו טראומה שצצה דווקא אחרי כמה שנים. מיד אחרי האירוע הטראומתי אתה עומד יציב וכולם מתפעלים מהחוסן שלך. רק אחרי שנה וחצי, בלילות, פתאום מתחילים להופיע הסדקים.
ד. סדקים הם לא תמיד דבר רע. או לפחות, אם יש כבר סדקים, אפשר להשתמש בהם כדי להניע גם שינויים טובים. אני יודע אלו שינויים אני הייתי רוצה שיקרו, אבל לא מחוייב שדווקא זה מה שיתרחש. מה שאני כן תוהה לעצמי: אולי יום אחרי הקורונה הכל יחזור להיות אותו הדבר אבל עוד מאה שנים יגידו - כאן היתה נקודת המפנה.
(ה. ובהשלכה על נתניהו - יכול להיות שבשלב ראשון הוא יתחזק, ואז, כאילו בלי קשר, ייפול. כי לשינויים טקטוניים לוקח זמן להשפיע)