א. כשדנתי על מקומו של קולקטיביזם בסכסוך היהודי ערבי, שמתי לב שוב לתופעה לא ממש מפתיעה: אנשים שטענו שהשפעת הקולקטיביזם פחות משמעותית היו בד"כ גם אלו שהקולקטיביזם פחות נוגע בהם: שבדעותיהם ואורח חייהם הם יותר ניידים, או anywheres. אנשים שירגישו בבית באמסטרדם או ניו יורק, רק קצת פחות (לעיתים גם יותר) מאשר בישראל.
כמובן גם הפוך - אנשים שטענו בעד הקולקיטיביזם היו יותר לוקאליים, somewheres.
ב. אני יכול לחשוב על שתי סיבות אפשריות.
הראשונה היא שאי אפשר לחלוטין להפריד בין ההעדפות שלנו לשיפוט שלנו. מי שרוחש יותר סימפטיה ל (או פחות עוין את) קולקטיביזם, יעריך יותר את השפעתו על בני אדם, מהקבוצה שלו ומקבוצות אחרות.
מאחר שפעמים רבות אדם ששייך לחברה יותר קולקטיביסטית גם מסמפט יותר קולקטיביזם, ממילא הוא יעריך יותר את כוחה של הקבוצתיות והשפעתה על בני האדם.
ג. אבל גם אם ההוא לא מסמפט, עצם החוויה שלו את הקולקטיביזם, באופן בלתי אמצעי, מלמדת אותו משהו על הכוח של קבוצתיות. לעומתו, מי שמכוח סביבה מולדת או מבחירות על רקע אופי פנימי, בחר או הוסלל לחיי anywheres, חווה בעוצמה גבוהה בהרבה את השפעת החירות האנושית, ויניח שלאורך זמן היא תפעל יותר בחוזקה מאשר קולקטיביזם.
ד. זו טענה רזה יותר מאשר שלום בין דתיים של הרב פרומן זצ"ל נניח: ההתנסות של אנשים לאומיים בקולקטיביזם לא תגרום להם לכבד יותר את הקולקטיביסט של הצד השני. פעמים רבות הם ישנאו אותו יותר. אבל הם יעריכו היטב את העוצמה וממילא הסכנה שגלומים בכוחות לוקאליים כמו לאום או דת. יותר מאשר יעשו זאת anywheres, שחוו הרבה פחות את עוצמתם של היסודות האנושיים האלו.
Loading
