א. עבור ילדים, מטוס הוא פלא: ציפור מלאכותית שמצליחה לעוף בשמים, ספינת ברזל רצה באוויר. כשהילד מתבגר הוא לומד על כוח העילוי, ומבין איך זה קורה והוא מפסיק להתפעם.
עבור ילדים מטוס קרב הוא עוצמה: הנה יש לנו מכונת מלחמה שמגינה עלינו, מבצר נייד של אש וכוח התקפי. כשהוא מתבגר, הוא לומד על הטרגיות והכאב במלחמה, וההדר שבחרב נמוג.
ב. אבל אפשר להתבגר גם מההתבגרות. להבין שההבנה הטכנית איך מטוס נבנה לא בהכרח מצמיתה את הפלא אלא רק מעצימה אותו. בסוף הרי המטוס מעופף בשמים. אולי מבחינת השכל ההתפעמות היא בשאלה איך זה קורה, אבל לב ההתפעמות היא בתעופה עצמה. ההבנה איך המעוף קורה רק מגדילה את הפלא. ראו איזו תשלובת עצומה — כלכלית, מדעית והנדסית — צריך כדי להגיע אל הפלא. זהו פלא של יש מאין הנבנה יש מיש.
ג. וגם הטרגיות לא מאיינת את ההדר אלא מעמיקה אותו, ממירה את הכוח שנדרש להגנה מ'מגניב' למשמעותי. מרכז הכובד של הגבורה עובר מהכוח אל ההקרבה והאהבה. במבט דרך דמעה הקווים החדים והרועשים מתרככים. ההדר הופך חצי שקוף ודרכו מסתנן ההוד. הטרגדיה עוד קורעת לב אבל הלב הקרוע חי ונושם.
(ד. משום מה המטס הוא תמיד בזמן של השיעור ליום העצמאות. אולי זה בגלל שכל שנה השיעור עד חצות. אז אני אף פעם לא רואה את המטס, אבל הרעש עובר מעלינו והרב צריך להגביר את הקול ואנחנו לחדד את השמיעה, וההעמקה על מקומם של הטבע והכוח נמסכת ברעש ממעל וגם זה חלק מהיום)
Loading
