עליה להר הבית, מעלה ומעשה

(משתדל לא לכתוב בחוה"מ, ואם יש דיון תורני רלוונטי וכן לכתוב אז בקצרה, אז סליחה על הקיצור):

א. יש שני דיונים שונים סביב הר הבית: מה הקשר בין אמונה ללאום (או מה הקשר בין קודש לחול), והאם מעשה קודם למדרגה או מדרגה קודמת למעשה. כפי שבולט, אלו לא באמת שני דיונים נפרדים, ועדיין הם לא אותו הדבר.

ב. בגדול הוויכוח הראשון הוא האם ככל שירבה הגוף בניין ירבה השכל חורבן, או להפך, בחיזוק הגוף תתחזק גם הרוח. כל עמדה יותר מורכבת מהמשפט הקצר הנ"ל אבל ביסוד זה הוויכוח. אם הרוח והגוף אויבים, הצד הגופני או הלאומי, הוא הכרח מגונה וככזה יש למנוע ככל הניתן ממגע עם הקודש ומקומו רק בחול. אם הם שני רעים, הרי שחיזוק אחד הוא חיזוק השני, ואהבה שוררת בין הלאומיות לבין האמונה.

מי שסבור שהרוח והקודש צוררים, גם יביט בעין רעה (ולעתים עקומה) בצד השני ויסביר אותם כמלאי היבריס, משעבדים את הרוח לחומר וכו'.

ג. הוויכוח השני הוא האם המעשה קודם למעלה. דהיינו האם (תמיד) לא מחכים למדרגה רוחנית ומקיימים כל ציווי בלי להתייחס למצב האדם\העם. בקיצור, האם חטא המעפילים הוא בעיה או פתרון. הראשונים יאמרו שמעשים ללא מדרגה מתאימה ישחיתו את האדם, והאחרונים אומרים שאחרי המעשים יימשכו הלבבות.

ד. חריפות מתבקשת בדיון הזה, שהרי הוא לב היהדות והעולם, דווקא משום שאני מבין את שני הצדדים, אני מבין את חוסר הסובלנות של שניהם. עם זאת יש קו מסויים של ביטויים שמי שעובר אותם מבחינתי עושה סיגנלינג שהוא מסתכל על הנושא מבחוץ. גם אם רוממות הקודש בגרונו, אני מתקשה לקבל שאלו קודשי ישראל.

ה. לבסוף, אני חושב שארץ ישראל קדושה והר הבית קדוש, אבל קדושתם שונה. כל מי שלמד טהרות יודע שהחומרות של חז"ל ביחס למקדש גורמות לליטווק הכי מחמיר להיראות מזרוחניק חפיפניק. תנועת העליה להר עושה גזירה שווה בין הציונות לבין העליה בהר (וכוללת בחלקה זלזול כלפי רבנים, כדין כל תנועת מעפילים), ובעיני זה חוסר הבנה במדרגות הקודש.