א. אני מכניס לך לכיתה ילד מופרע, אומר לך המנהל.
זה בסדר, אתה אומר, יש לי כיתה של עשרים טאטאל'ך, הם יבלעו אותו ולא להפך. וכך אכן קורה - מכוח הלחץ החברתי גם הילד לומד ללבוש עניבה כל בוקר, לעמוד ישר ולקרוא "בוקר טוב אדוני המורה".
אני מכניס לך לכיתה ילד מופרע, אומר לך המנהל לאחר עוד חודש.
זה בסדר, אתה אומר, יש לי כיתה של עשרים ואחד טאטאל'ך, הם יבלעו אותו ולא להפך.
אבל האם באמת יש לך כיתה של עשרים ואחד טאטל'ך? לא, יש לך כיתה של עשרים טאטל'ך ועוד אחד מופרע-שנטמע-בכיתה-של-חנונים. כשיבוא מופרע נוסף, לא בהכרח שהקודם יישאר לגמרי חנון. המופרעות שלו חוזרת ונעורה.
ב. כשחברה מטמיעה לתוכה בודדים מחברה אחרת - עם נורמות, ערכים והרגלים שונים משלה - פעמים רבות הם יישרו קו איתה ועם הנורמות שלה. אבל גם כשהם יישרו קו, הם לא בהכרח יהפכו להיות בשר מבשרה. לכן יכולת ההטמעה של חברה איננה סקיילבילית.
לדוגמה, כשבראנז'ה עיתונאית שמאלית קולטת לתוכה כתב ימין אחד, הוא יאמץ את דעותיה או לפחות יישר איתן קו. אבל האימוץ (לעתים) לא יהיה כל כך נלהב. ממילא עיתונאי הימין הבא ימצא לפחות אוזן קשובה אחת שחושבת אחרת, או לפחות נותנת לגיטימציה לחשוב אחרת. רמת הווליום בה העיתונאי המומר יצרח על העיתונאי הבא כשהוא יסטה מהתלם תהיה נמוכה משמעותית. לכן תהליך החיברות שיעבור העיתונאי השני יהיה פחות חריף, קל וחומר כשמדובר בעשירי.
גם הקצב הוא החשוב: אם אני מטפטף עיתונאי ימין פעם במחזור, ההשפעה לא משמעותית, הם תמיד בטלים בשישים. אבל ככל שהקצב יהיה יותר תדיר, היכולת לחיברות של החדשים הולכת ויורדת.
ג. היינו חושבים שזה תמיד משך של דור אחד ולא יותר. אותו אדם, אם יעבור חיברות מלא, כבר הפך בעצמו לבשר מבשרה של החברה החדשה. זה אולי נכון לגבי דעות פוליטיות, אבל לא לגבי תרבות.
נניח שמהגר ערבי איסלאמי מגיע לקופנהגן, ומתערה לגמרי בחברה האירו-נוצרית שם. הוא הופך להיות מערבי ליברלי אתיאיסט על מלא. האם הבן שלו מקביל לחלוטין לבן של השכן הדני (חוץ מצבע עור, אולי)?
על פני השטח כן, אבל מתחת לפני השטח - אם אותו בן יעבור אירוע גדול בחיים שלו: דכאון או הארה, ואלה ישלחו אותו חזרה לזרועות האמונה - לאיזו אמונה הוא יפנה? האם יהפוך להיות נוצרי או יחזור לזרועות האסלאם? זה לא סיפור כל כך פשוט. מורשת ומסורת לא נעלמות כל כך מהר, גם אם חשבת שמחקת אותן לדור או שניים.
ד. בשיווק מוצר חדשני, הלקוחות הפוטנציאליים מתחלקים לקבוצות שונות. יש את אלו שמתלהבים מכל חידוש. יש כאלו שחיוביים לגבי חידושים אבל לא להוטים. יש כאלו שיתחילו להשתמש רק אחרי שזה כבר יהפוך להיות מיינסטרים. יש כאלו שלעולם לא ייגעו במשהו חדש.
מנהל מוצר שפיצח את קהל היעד הראשון יכול לטעות ולחשוב שהוא כבר עלה על הגל, אבל מעבר מקבוצה לקבוצה מצריך אסטרטגיית שיווק שונה. המתלהבים רק צריכים לשמוע על המוצר שלך. את החיוביים תצטרך לשכנע שהמוצר ישפר להם את החיים. ההבדל הוא לא רק באופן השיווק אלא לפעמים גם בתוצאה שונה - כל קבוצה תשתמש במוצר אחרת.
בדומה לזה ישנה אשליה לגבי הטמעת של יחידים לחברה חדשה. הראשונים שיתחילו להתערות בחברה הם אלו שהיו הכי מיושרים איתה מלכתחילה - שעמדותיהם הכי קרובות לעמדותיה, שהם יותר סתגלנים וכדומה. אבל ככל שהתהליך מתרחב, יתחילו להשתתף בו אנשים רחוקים ועקשנים יותר. החרדי שהצטרף לחברת ההיטק המגניבה שלך (כי אתם הו כה דוגלים בדיברסיטי) הוא חרדי המחמד שלכם - מודרני, סובלני וכדומה. כשכל מתכנת עשירי יהיה חרדי, המשחק יהיה שונה לחלוטין. אל תצפו שהחרדים יתערו בציבוריות הישראלית בכמויות גדולות והיא לא תשתנה, בטח אל תקישו ממה שקורה עכשיו להמשך התהליך.