מהבטן ומהראש

א. אם לא השתנה משהו דרמטי בישראליוּת, את התקופה הקרובה ילוו שתי גישות.
האחת, מתלהמת, מהבטן, פשטנית ולא רואה מורכבויות.
השניה מעודנת, משכילה עושה חילוקים ישיבתיים בין דעאש הקיצונים לחמאס המתונים.

ב. כבוגר אוסלו, הגירוש והניסיון לסגת מרמת הגולן תרשו לי לחזור על הלקח שלמדתי: הגישה השניה רק נשמעת בוגרת ושקולה יותר. הגישה הראשונה צודקת, כמעט לגמרי. הצעדים שהיא מציעה יהיו כאלו שמתישהו, בלית ברירה, ייעשו. אם במוקדם זה יחסוך נהרות של דם, אם במאוחר - פחות.

ג. בכל צומת של דיון בטחוני מאז שנולדתי, הגישה הראשונה חזתה את העתיד טוב יותר והפתרונות שהציעה היו אלו שפתרו או לפחות הקטינו משמעותית את האסון.

אפשר לדון למה זה ככה. אולי זה בגלל שמאבק לאומי מטבעו מכליל, ומי שמנסה להמנע מהכללות תמיד יפסיד בו. אולי זה כי הגישה השניה גם פשטנית ("הקיצוניים משני הצדדים" הוא מושג פשטני ומכליל לא פחות), רק שתמיכת האליטות מעניקה לה איזה אפיל בוגר.

(בדיוק יגיל פרסם פוסט על הניסיון להתמודד באינתיפדה השניה, והראה את חוסר התוחלת בניסיון לנצח מאבק לאומי בגחשה של שיטור, וכן איך זו גישה פשטנית ועיוורת לא פחות)

ד. הגישה השניה חשובה רק כאיזון שלא להיענות לבטן כשהיא דורשת צעדים קיצוניים מדי. אולי היא גם חשובה כדי ללמד אותנו על סכנות אפשריות. לדוגמה ענייני יחב"ל. אבל גם כאן יש הבדל: השניה רואה בדעת העולם מצפן, הראשונה מתייחסת אל דעת העולם כעוד מכשול בדרך לפתרון הבעיה.

ה. בשל מאבקים פנימיים בימין ואיזשהו רצון לטוב מושלם (ופיינשמייקריות), עלתה שוב ממשלה מהז'אנר השני. יש מחברבוקיי שמלגלגים על הקביעה שזו ממשלת שמאל, אבל לפחות בקריטריון אחד של ממשלת שמאל היא כבר עומדת: תוך זמן קצר יהודים מתחילים להירצח ומהר.

ו. אל תטעו, יש לה את כל הגיבוי שממשלה יכולה לקבל. מוקדי הכוח הלא נבחרים עומדים לצידה. היא לא תיפול כל כך מהר, אם לא נס. אני מתפלל לאחד.

ז. וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יינחם כי לא אדם הוא להנחם.