א. הקריאות לביטול ל"ג בעומר כוללות בתוכן את המוטיב הקלאסי של "בצער רב נוותר על דברים שחשובים לאחרים" ובניסוח יותר ספציפי למקרה דנן "הסמלי של השני לא חשוב לעומת הנזק הממשי הכי קל שלי" (כמובן שהסמלי שלי כן חשוב מספיק).
ב. לבי אומר לי שיש כאן משהו נוסף מלבד זה שכל ערך לאומי/מסורתי חשוב יותר לימין מאשר לשמאל. יש פה עניין של תוכן ההנאה.
אני לא מתכוון לטענה הרגילה שמדובר בוויכוח ימין ושמאל קלאסי, בו השמאל מתנגד לדברים מופשטים ומעריך רק ממשות, לדוגמה נניח בוויכוחי האם דגל הוא דבר חשוב או פיסת בד. הרי מדורה היא לא פחות ממשית מאשר, נאמר, נטפליקס. בשני המקרים אדם(/ילד) נהנה ממראה עיניים בלבד. ובכלל זה הרי מגוחך, כולי עלמא מודים בערך של הנאות.
ג. אני גם לא קונה את הטענה הסביבתית לבדה. אין קמפיין ביטול טיסות לחופשה בחו"ל, ולא להפסקת אימוץ בעלי חיים (שתי פעולות עם חתימה סביבתית גבוהה).
גם טענת האי נוחות ליחידים (נניח אסמטיים) לא משכנעת אותי לבדה — אנחנו מדברים פה על תרבות שנירמלה חסימות כבישים, כלומר אי נוחות לרבים עבור מעשה סמלי של יחידים. בדרך כלל הצד שתומך בהן הוא זה שמתנגד יותר למדורות.
ד. אני לא אומר שכל הנימוקים האלו שקריים, כלומר צביעות שמסתירה נימוק אחר. הם אמיתיים, פשוט באים על גבי העובדה שמדורות ל"ג בעומר כבר מעורערות, כבר צריכות להצדיק את קיומן, ועכשיו מגיעים נימוקים סביבתיים/חברתיים.
ה. לכן אני מציע סברה מעט ספוקולטיבית: מה שמעצבן את פיד שמאל במדורות הוא לא הסמל (גם) ולא חוסר התכלית (גם) אלא תוכן הסמל.
הנאה מאש היא הנאה של כוחניות, כמעט של תנטוס. אנחנו נהנים מהאנרגיה שמייצרת פעולה הורסת. בתחנת כוח לאנרגיה הזו יש מטרה שמעניקה לה משמעות. במדורה ההתענגות היא על עצם האנרגיה.
מאליו מצטיירת כאן חלוקת ימין-שמאל. השאלה איננה האם אתה נרתע מנזק לבני אדם, זה מוסכם. הרתיעה היא מעצם הכוחניות גם כשהיא רק שורפת עצים. ההתנגדות לל"ג בעומר היא עקרונית ואידאית. מדורה היא סמל לעונג האנושי מעצם הכוח, מהמשחק באש, עונג כזה פסול קטגורית.
Loading
