(ללא כותרת)

י' אב התשפ"ב

נושאים באתר

כקאטו הזקן אחזור שוב: מדינה ישראל בוחרת בחרפה, תמורת דחיית הקץ והארכת אשליית שפע חומרי. לצערי אני חושש שהיא תזכה בחרפה ומלחמה גם יחד.

שורשה של החרפה באוסלו, עזה ויריחו תחילה. שם זו היתה 'רק' חולשה תפיסתית וכמיהה לקץ ההיסטוריה. המשכה בגירוש מגוש קטיף, עוול מוסרי מאין כמוהו, מבחינה יהודית ואנושית גם יחד. והמשך העוול הזה בעוול כמעט יומיומי של הפקרת תושבי הדרום (איזור שגדל משנה לשנה).

מבטיחים לנו שהלייזר יציל אותנו, כמו שהבטיחו קודם על כיפת ברזל. בפועל כמות תושבי ישראל שנורמלי עבורם לרוץ למקלט גגלה כל שנה, אז הרשו לי להיות סקפטי, לכל טכנולוגיה יש טכנולוגיה שכנגד. אין תחליף לשבר הרוח.

ואזכיר שוב: העדפת חיי בלתי מעורבים עזתיים על פני אזרחי ישראל הוא וודאי שלא מוסרית. היא גם לא א-מוסרית אלא ממש אנטי מוסרית. הפקרת תושבי הדרום לגורלם היא פגיעה אנושה במוסר של הקרוב, שכורסם על ידי העמדת כל תורת המוסר על רגל אחת, המוסר של האחר.

לטעמי העוולה הזו, הבריחה מהכרעה מוסרית בשל הפחד ממחיר, מקרינה ומופיעה בעוד גזרות, בהן אנחנו מרחמים על אכזריים ומתאכזרים על רחמנים.

וכולנו אחראים על העוול הזה. כאזרחי ישראל יש לנו אחריות קולקטיבית לגביו. לכו לישון כל לילה וזיכרו שמדינת ישראל, כמייצגת שלכם, מפקירה את אחינו, לימים או שבועות, ותשעה באב האחרון בכללם.
Loading