כוונה ראשית

(הפוסט הזה כנראה ייראה מיותר למי שלא עבר חניכה באסכולת מוסר כלשהי):

א. אני חושב שמן הראוי לטבוע מושג בשם 'כוונה ראשית': מה המוטיבציה המרכזית שמניעה אותך.

שהרי אנחנו ערב-רב של מניעים, מוטיבציות, סיבות גלויות וסמויות. חלקן אציליות יותר וחלקן פחות. אני לומד תורה כי אני חושב שזה חשוב, וגם כי זה משלים לי חלק חשוב בפאזל של הנפש וגם כי אני נהנה להתנצח וגם כי זו החֶבְרָה שאני אוהב.

ב. אז יש הרבה גורמים, ובכל זאת, לא כל המניעים שווים. יש מרכזיים יותר ופחות. יש את אלו שבלעדיהם הבניין היה קורס וכאלו שבלעדיו הוא היה צולע, פחות כיפי לעיתים הוא אולי יהיה יותר כיפי, אבל לא פשוט להיפטר מהן.

ג. 'כוונה ראשית' אומרת: נכון שיש לי סלט של דחפים וסיבות לעשות משהו. בכל זאת אפשר להצביע על סיבה אחת מרכזית. (או שתים או שלוש, לא חשוב). גם בלימוד תורה יש לי מניעים אגואיסטיים, גם בארוחת צהריים יש לי מניעים נעלים. בכל זאת יש הבדל ברור ביניהם, וההבדל הוא בכוונה הראשית.

ד. יש תורות בבית המדרש ולהבדיל מחוצה לו, שדורשות להיטהר מכל מוטיבציה אגואיסטית ונמוכה. אם לא הצלחת, אתה עדיין פסול או למצער לא יכול להתגאות במה שעשית. בעיני הקטנות טהרנות כזו לא רק לא-מעשית אלא גם שגויה עקרונית.

ה. קודם כל כי כשאנחנו שופטים אדם שהכוונה הראשית שלו טובה, על הכוונות הפחות נעלות שלו, אנחנו מבצעים שיפוט לא הוגן. אנחנו נטפלים לטפל ולא לעיקר, מביטים על הנמוך כמרכזי ולא על הגבוה. וזה בעייתי לא רק כשהשיפוט הוא כלפי אחרים, אלא גם כשהוא כלפי עצמינו. זה בעייתי כי תמונת העולם שנוצרת היא שחורה.

ו. זה בעייתי גם כי העיוות הזה מוביל לנוסף: אם ממילא לכולנו יש נטיות אגואיסטיות, מה כבר ההבדל בין מי שהכוונה הראשית שלו אגואיסטית, למי שהכוונה המשנית שלו כזו, והראשית אלטרואיסטית? במלים אחרות, טהרנות גורמת להורדת הרף ולא להעלאתו.

(ז. שלא לדבר על מקרים בהם טהרנות כזו היא דרך לנצח בוויכוח אחר, בהסוואה: במקום לתקוף את הדעות הפוליטיות שלכם, אני טוען שהפוליטיקאים שלכם תאבי בצע; במקום לתקוף בתי ספר תורניים/התנחלויות, כאידיאולוגיה, אני טוען שמה שאתם באמת רוצים זה להתבדל מאוכלוסיות חלשות, וכו')

ח. ולבסוף זה עוול גם כלפי הנטיות הנמוכות. לא רק במובן שיש להם מקום ולגיטימציה, במינון הנכון. אלא גם שכשהכוונה הראשית היא טובה, המוטיבציות הנמוכות יכולות להוות תוספת כוח ובעירה. האגו של פוליטיקאי הופך אותו לשליח ציבור טוב יותר, לא פחות.