חוק שני הצעדים

א. אני מתכבד לנסח חוק בשם הלא מקורי "חוק שני הצעדים".
החוק קובע שאם בר הפלוגתא שלך נמצא במרחק של צעד אחד ממך - תכבד את דבריו גם אם לא תסכים איתם. תצליחו לשמור על תרבות דיון. לעומת זאת, אם הוא רחוק ממך שני צעדים, הדיון יהיה אמוציונלי בהרבה ויופיעו בו זלזול, דה לגיטימציה, מיאוס וכדומה.
ב. תארו לעצמכם תלמיד שמסית את הכיתה להבריז מהשיעור כאות מחאה על חוקי בית ספר שרירותיים. מחנך מודרני יחוש כלפי הצעד רגשות מעורבים: מצד אחד, גם הוא מזדהה עם הרצון להיות חופשי או למצער להבין את הרציונל של המגבלות. מצד שני, התלמיד הפר את חוקי בית הספר ומקשה עליו ללמד. גם עם רוח המנהיגות שגילה התלמיד הוא יזדהה ומצד שני יחשוב שהיה כדאי להשתמש בה בזמן אחר. הגישה שלו תהיה יותר סלחנית או לפחות תחפש לנתב את התלמיד למקום טוב יותר.
מחנך בעל השקפת עולם שמרנית יותר - אולי חרדי, אולי להבדיל גרמני מלפני מאתיים שנה - פשוט יכעס על הפרת המשמעת. כשיגידו לו: נכון שהתלמיד שגה אבל הוא לפחות הפגין רוח עצמאית - התגובה תהיה כעס כפול. נכון, הוא הפגין רוח עצמאית, המחשבה שהוא בכלל יכול להחליט לבד היא אם כל חטאת!
ההבדל בין המחנך המודרני ההיפותטי למחנך השמרן הוא לא בצעד הראשון. שניהם חושבים שהפרת חוקי בית הספר בעייתית. ההבדל הוא שבין התלמיד למחנך המודרני מפריד צעד אחד. בינו לבין השמרן - שניים.
ג. במקרים מסוימים פער של שני צעדים גורם לא רק לאי הסכמה אמוציונלית, אלא לחוסר אמון מוחלט בטיעוני הצד השני. לא ייתכן שהוא באמת סובר דבר כל כך מופרך, אומר לעצמו המחנך השמרן. לא ייתכן שהוא באמת חושב שחופש היא תכונה חיובית. הוא פשוט קרבן כל כך עמוק של יצריו עד שהוא ממציא תירוצים כדי להמשיך להתפלש בהם. במרחק של צעד אחד אי אמון כזה לא יקרה, כי אני מבין את ההווא אמינא. במרחק שני צעדים אני לא מבין אפילו שיש הווא אמינא, שאדם שפוי יחשוב ככה. ממילא מגיעים למסקנה שאלו תירוצים שבאו להסתיר תאוות וזוועות.
(ד. אם תרצו, אולי דוקטרינת הבורג השני היא מקרה פרטי של חוק שני הצעדים ואכמ"ל)