א. טוענים לגבי הוגים פוסטמודרניסטיים שהם מגבבים מלים ריקות או "לא אומרים שום דבר בעל משמעות". אחת הסיבות לתחושה הזו קשורה לשאלת הערך של הדברים.
לדוגמה, ניקח מיקרו אגרסיות: אפשר לפתח מהלכים ארוכים להסביר מהן מיקרו אגרסיות, מה גורם להן וכיצד ניתן למנוע אותן. המתנגדים לעיסוק בנושא יעלו טענות כמו שהנזק ממלחמה נגד מיקרו אגרסיות גדול בהרבה מהרווח.
ב. אבל חוץ מטיעונים אלו יש עוד תנועה נפשית: המתנגדים תופסים אחרת את החשיבות של מיקרו אגרסיות: מה שאתם קוראים מיקרו אגרסיה נקרא עלבון או אפילו פער שפה. אדם בוגר יודע איך לעכל דבר כזה בלי לחוש מאויים. כן, זה אולי קיים אבל לא חשוב.
ג. וזה לא נגמר ב"זה לא חשוב". כיוון שהמתנגדים לא רואים בעיה גדולה במיקרו אגרסיות, מהלך שבא להסביר איך מעשה תמים-לכאורה הוא מיקרו אגרסיה - מתקבל על ידיהם בחוסר סבלנות. מה אתה מתחפר כל כך עמוק בנושא שולי? עוד לפני שהם לא מסכימים עם השיפוט, אין להם כוח לטרחנות.
ד. דרידה פותח את "על הגרמטולוגיה", בדיון על משמעותו של הכתב מול דיבור בפה. את הדיון הוא עורך בידענות גדולה ובירידה לניואנסי-ניואנסים.
אבל האם הדיון בכלל חשוב? אם לדעתכם הדיון על שפה דבורה מול כתובה הוא דיון שולי במקרה הטוב - דיוקי הדיוקים של דרידה פשוט לא יעניינו אתכם. שזה טריוויאלי אבל אני מתחיל לחשוד ביותר מזה - גם אם תנסו להבין הם יוותרו חסרי משמעות.
ה. ל'חסר משמעות' יש שני מובנים לכאורה שונים: חסר פשר וחסר ערך. אני תוהה אם הם לא מקרינים האחד על השני, דהיינו שחסר ערך הוא ממילא גם חסר פשר.
ו. תארו לעצמכם מצגת ארוכה שמראה את השונות בין צורות של גרגרי חול. השונות הזו (נניח) היא קטנה, גם אם קיימת. אחרי עשרים שקפים בהם תראו בליטות מיקרוסקופיות שמבדילות בין הגרגרים - האם יהיה לכם עוד כוח להמשיך הלאה? האם תזכרו משהו מההבדלים הזעירים הללו? אני רוצה לטעון שאולי גם תפסיקו להבחין בהם. הכל יתמוסס לכדי עיסה של צילומי תקריב גבישיים. כי מה אכפת לכם מההבדל בין גרגרי חול. ואם לא אכפת לכם, למה שיהיו הבדלים.
ז. טוענים לגבי אסכולות הגותיות שהן לעתים משתבללות לתוך עצמן. דמויות דנות עם שלושה עמיתים בתוך החוג שלהן וכל נים בנושא שמעסיק את האסכולה נראה להם חשוב למרות שמבחינת העולם בחוץ הוא שולי במקרה הטוב.
(תיאור דומה מעט נטען כלפי כתות וכל קבוצה סגורה שעוסקת בנושא איזוטרי בעיני קבוצת הרוב)
ח. הטיעון הזה הוא קצת דו כיווני: כפי שככל שאתה נכנס פנימה אתה שוקע יותר עמוק - כך ככל שאתה נותר בחוץ אתה, ובכן, נותר בחוץ. אין קנה מידה 'אובייקטיבי' לדון האם נושא פלוני הוא חשוב. לעתים רק אחרי שתדון בו היטב תבין את חשיבותו. או אולי רק נתקעת בלופ, לך תדע.
וכל עוד לא תבין את החשיבות - לא תבין מה נאמר. הניואנסים יהיו מעייפים בעיניך וממילא חסרי משמעות. כלומר בעקבות חוסר הערך בא גם חוסר המשמעות.
ט. לא סיימתי את "על הגרמטולוגיה". הספר קשה מאד, היה אצלי זמן קצר יחסית וכו'. כל מה שקראתי היה דיון פנימי בתוך אסכולה שכבר מכירה את הדיון ומשוכנעת בחשיבותו. בנוסף, כל מה שקראתי היה בילד אפ לאיזה משהו אליו עוד לא הגעתי. אין לי מושג מה הפאנץ'.
וזה אפילו לא היה נראה לי כה חשוב. לא השתכנעתי בחיוניות של הדיון, בינתיים. אבל מהקצת שהבנתי ראיתי שיש חכמה בדברים ויש מאמץ כנה ומלוטש להרים בפינצטה משהו. לא יודע אם המשהו הזה הוא גרגר חול או יהלום - אבל זה בעיני הוויכוח המרכזי. האם יש לזה ערך, לא האם יש בזה פשר.
