הראשונים לאמץ ואלה שבאים אחר כך

א. בפיתוח מוצר, הראשונים לאמץ¹ הם משתמשים ראשוניים שנכנסו למוצר שלך. בדרך כלל אלו אנשים טכנולוגיים מאד או שהבעיה שאתה פותר מכאיבה להם במיוחד.

מסיבה זו, הראשונים לאמץ עלולים להטעות את מפתח המוצר: אסטרטגיה שהצליחה לגייס אותם להשתמש במוצר לא בהכרח תעבוד אצל הקבוצה הבאה. מפתח המוצר יחשוב לעצמו "כבר גייסנו עשרת אלפים, המאה-אלף הבאים יבואו באותה קלות". אבל הם לא.

ב. הקבוצה הבאה (שמכונה 'רוב מוקדם') תתנהג אחרת. ראשית, היא מן הסתם היא תהיה פחות סלחנית לבעיות. אנשים פחות טכנולוגיים יסתבכו מול ממשק שהראשונים לאמץ השתמשו בו בקלות; אנשים שהמוצר פחות לחוץ להם ינטשו בגלל באג מעצבן או פיצ'ר חסר שהראשונים לאמץ היו סלחניים כלפיו.

בנוסף, הראשונים לאמץ ייטו להיות יותר מעורבים. הם יספקו יותר משוב כשיתקלו בבעיות, יתנו יותר הצעות לשיפור, ישכנעו אחרים להצטרף, ועוד. הרוב המוקדם יהיה פסיבי בהרבה.

ג. במשך חג הפסח עלו להר הבית כאלפיים ומשהו יהודים. זה הרבה יותר מפעם² אבל זו עדיין קבוצה מאד קטנה. רובה ככולה הם עדיין (להבדיל) הראשונים לאמץ את העליה להר. אלו הם משוגעים לדבר או קרוב לכך. ההתנהגות של הקבוצה הזו היא לא מנבא טוב למה יקרה אם תנועת העלייה להר תתרחב.

ד. לכן אנקדוטות כמו "אפילו חילונים טובלים לפני עליה", "ראינו איך גם העולים לשם ריבונות ולא לשם שמיים מקפידים יותר על עליה בטהרה, דווקא בזכות העליה והמפגש עם עולים אחרים" - מאד בעייתיות לשימוש. קשה להסיק מהן איך ייראה המשך התהליך.

משוגעים לדבר יתנהגו אחרת מאשר אם בהמשך תתווסף קבוצה גדולה של עולים כאופנה נניח (וחלילה). בנוסף, כשחילונים/מסורתיים הם מיעוט לעומת רוב עולים שמקפידים מאד, הם יתבטלו יותר אל הרוב ויתנהלו בצורה מאד שונה ממצב בו הגרעין המסור כבר מתבטל בהמון מסורתי.

ה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, האבחנה הזו נכונה לעוד סוגיות. נניח פונדקאות.

כדחיה לטענות שפונדקאות עלולה להיות ניצול של נשים עניות ממדינות עולם שלישי וכדומה - יש המנפנפים (לדוגמה) בפונדקאית שמירב מיכאלי בחרה - מבוססת וחזקה, כזו שעושה פונדקאות מאידיאליזם ובחירה.

אלא שככל שנרחיב את הלגיטימציה לפונדקאות, ועוד אנשים ישתמשו בה, יהיו ביניהם פחות מוסריים ממיכאלי ופחות בעלי משאבים. ה'ראשונים לאמץ' יוכלו להיות בעלי רמה אתית גבוהה. הקבוצה הבאה, הגדולה בהרבה, תכלול בהכרח גם לא מעט שלא.

במקרה של פונדקאות נוספת גם העובדה שככל שנרחיב את המעגל, המשאב של 'פונדקאית מבוססת' ילך ויצטמצם. חלק מהקבוצה הבאה יצטרכו להתפשר על אופציות פחות אתיות, פונדקאיות פחות מבוססות עם יותר חשש לניצול.

אפשר לומר "המחיר שווה את הצורך"³ אבל לומר ש'הראשונים לאמץ' מדגימים שפונדקאות לא יוצרת בעיות אתיות היא טענה בעייתית.

ו. דוגמה נוספת (כי אם כבר לעצבן אנשים, אז רבים ככל הניתן) - הגירה.

הראשונים שנקלטים בתרבות שלך הם בדרך כלל קבוצה שקרובה אליך יותר בהשקפתה ואורחות חייה. אם יש להם אמונות אחרות הן בטלות אל מול המכנה המשותף הרחב. קליטה כזו של מהגרים יוצרת דייברסיטי חדגוני - אנשים בצבעים שונים שחולקים ערכים מאד דומים ונבדלים רק בפולקלור לא מחייב.

אבל ככל שההגירה רחבה יותר, תגענה קבוצות אחרות. אנשים שחולקים עליך ועל התרבות שלך באופן עמוק ולא מתפשר. הם ייצרו איים תרבותיים משלהם ולא יתמוססו בחברה שלך היטב.

החרדי הראשון שתגייס לחברה שלך, העיתונאי הימני הראשון באולפן, המהגר המוסלמי הראשון (או המאה-אלף) במדינה הנוצרית-אירופאית שלך - הם הראשונים לאמץ. בדרך כלל הם אלו שהכי קרובים לאורח החיים הליברלי שלך או הכי סבלניים כלפיו. ממילא, הם יתנהלו בצורה מאד שונה ממה שיחשבו ויעשו הקבוצה הבאה, זו של הרוב המוקדם.

במקרה של הגירה מתווספת - לבד מהחלוקה בין קבוצות גיוס שונות - גם דינמיקת הסוכר בכוס מים: הגרגרים הראשונים נמסים בקלות, אבל גם מעלים את ריכוז הסוכר בכוס, מה שהולך ומקשה על שאר הסוכר להינמס. בעין רגילה המים נראים עדיין שקופים אבל דחיית תהליך המסיסות כבר כאן.

כך גם מהגרים - אפילו מ'הראשונים לאמץ' - הם כבר שונים מהחברה המטמיעה. לעיתים קרובות יש בהם יותר סובלנות ופחות עוינות לתרבות ממנה הם באו. עיתונאי הימין הראשון 'יומר' כולו לשמאל, אבל עדיין הרבה פעמים הוא עדיין יהיה יותר סובלן כלפי דעותיו הימניות של העיתונאי הבא בתור.
____

[1] המינוח המקובל הוא early adopters והתרגום בויקי - מְאַמְצִים מוקדמים.
[2] לטענת נאמני הר הבית, אני מניח שזה נכון, לא בדקתי.
[3] או "כל עסקה בהסכמה איננה ניצול" אם נורא חשוב לכם.