ילדים שההורים גידלו אותם עם פחות חשבון ואנגלית ויותר משנה וגמרא (ויראת שמיים) לפעמים מתלוננים, או עותרים לבג"ץ, שזו לא דרך לגדל ילדים. לטיעון הזה יש לפחות שלוש צורות:
א. הראשונה לא מתיימרת להיות אוניברסלית: ההורים שלי חשבו שנכון לחנך ככה והם טעו. חוסר האפקטיביות של הטיעון הזה ברור, לכן לפעמים מחפשים טיעונים אחרים.
ב. השניה אומרת: לא, יש כאן בעיה אוניברסלית, בלי קשר לדעתכם זה צעד שגוי כי לא שללו לנו את הבחירה. עכשיו אני בגיל עשרים בלי בגרות/שלושים עם ילדים ומשכורת מינימום. הסלילו אותי במקום לתת לי בחירה. מעוות כבר לא יכול להיתקן.
הטיעון הזה הוא חרב פיפיות, כי זה בדיוק הנימוק של ההורים שלהם: אם לא תחנך ילדים מגיל צעיר בהרבה תורה וקצת פחות (המחמירים יוסיפו: אפס) חשבון ואנגלית - זה מעוות לא יכול לתקון. כמו שאנחנו מבינים שאי אפשר בשנה ללמוד אנגלית (או אפילו חשבון), זה לא רק הידע, זה להתרגל ולשקוע בשפה. לא פחות מכך גם לימוד תורה. אי אפשר "להשלים" בגיל עשרים. או קשה מאד.
ג. השלישי אומר: אבל זה פרנסה! פרנסה זה בייסיק, זה השרידה, עוד לפני האידיאלים.
אפילו כשחרדים טוענים את הטיעון הזה יש מה לדון, אבל כשלטוענים יש מקצוע, אמנם לא מכובד, בלי אפשרויות קידום נפלאות (שיעול חינוך באורות שיעול) זה עוד יותר מופרך. נכון, תואר בחינוך הוא בהחלט באסה במישור של לחיות טוב, אבל לא מתים מזה ברעב.
ד. לכן - כמה שמבאס - כדאי לחזור לטיעון הראשון ולברר אותו היטב: למה לדעתכם לא נכון לחנך ככה.
