דינמיקה של שינוי תרבותי

א. כשעוד היה לי זמן בחיים קראתי ספר על הD-day, יום פלישת בנות הברית לאדמת אירופה הכבושה על ידי הנאצים. פרק מדכא במיוחד הוקדש לגל הראשון של חיילים שהגיע לחוף. רובם המוחלט פחות או יותר נטבחו מול האש הכבדה מהחוף.

הפסקה החותמת הייתה די אאוץ' בפני עצמה. רובם נהרגו או נפצעו קשה, הסביר הספר, אבל את תפקידם הם עשו: הביאו מספיק כלים וציוד אל החוף.

ב. לא חייבים ללכת לדוגמה רחוקה כל כך מחיינו כמו הD-day. כל מי ששיחק אי פעם משחק אסטרטגיה זמן אמת מכיר את התופעה. במקרה שלי, כיון שאני זקן, מדובר בסטארקראפט. שני צבאות מובהקים, הפרוטוס והzerg, בנויים כתמונת מראה. לפרוטוס יש יחידות יקרות וחזקות (ואציליות). הzerg מייצרים יחידות זולות וחלשות, אבל בכמויות.

ג. התקפה קלאסית של הzerg היא גל גדול של, נניח, zerglings. הראשונים מושמדים על ידי הzealots של הפרוטוס תוך רגע. אבל הם כן גורמים נזק ואחריהם באים עוד ועוד. מי שינסה לעשות אקסטרפולציה מהדקה הראשונה אל הקרב כולו יניח שהפרוטוס עומדים לנצח, אבל הכמות של הzerg שוחקת אותם והקרב יסתיים בהפסד שלהם.
או שאין מספיק zerg ואז הפרוטוס ינצחו, כן? תלוי כמה הגלים חזקים ותדירים.

ד. ומכאן לזירה קצת פחות ברוטלית ומדממת, המכונה לעתים מלחמת תרבות.

גדעון דוקוב העיר בשבוע שעבר על ההבדל בין האליטה העיתונאית של הציבור הדתי לאומי לבין השטח. העיתונאים ברובם בעד ימינה (או אין מה להצביע) בעוד בשטח זה סנטימנט נדיר. נכון שאליטות תמיד מוטות שמאלה, הוא אמר, אבל זה כואב במיוחד כי העיתונאים הללו, ברובם, באו מתחושת שליחות לשנות את הפער בין האליטה לציבור.

ה. אני מודה שאותי זה קצת פחות מטריד מכמה סיבות אבל הנה אחת.

בין הימין לשמאל יש איזון מסויים אותו אבחן קישון לפני שנים: השמאל שולט בטלוויזיה והימין בקלפיות. זו כמובן הכללה וככזו לא נכונה, אבל בעוד שלסנטימנט הימני-דתי יש יותר ויותר מנדטים, לשמאל יש מוקדי כוח "רכים" כמו דומיננטיות ברוב אם לא כל האליטות: תקשורתית, אקדמית, אמנותית, משפטית וכן הלאה.

ו. כשמישהו מימין מנסה להשתלב במוסד אליטיסטי הוא הרבה פעמים עלול לשלם מחיר. באופן מובנה מי שינסה להתקבל, מראש נוטה יותר אל האליטה, וכשהוא נכנס הוא יעבור תהליך חיברות שיהפוך אותו ליותר דומה לאליטה. מי שנכנס לשנות מוצא את עצמו משתנה.

אבל להגיון הזה אין כוח אינסופי. הראשון שנכנס ישתנה מאד. אם הבא אחריו ייכנס רק עוד דור, הוא יעבור אותו תהליך (הzealots בינתיים חידשו את שדה הכוח ההגנתי שלהם).

ככל שהכוח הכמותי מתגבר, יותר ויותר דמויות מהקאסטה הנחותה יצטרפו לאליטה בקצב מהיר והיכולת לחַבְרֶת אותם תלך ותרד. ככל שסביבך יש יותר אנשי ימין, אפילו ימין שזז לשמאל, הלחץ החברתי ממך ירד והבועות הדתיות באליטה ילכו ויגדלו.

ז. להערכתי (האולי שגויה) התקשורת היום מלאה בהרבה יותר דמויות ימניות-דתיות מפעם. אז הן עברו תהליך המרה וכבר נוטים יותר שמאלה. עדיין כמותן ומיקומן מאפשרים לדור הבא לוותר על פחות חלקים מזהותו כדי לעבוד בעיתונות. תהליך כזה, אם יתמשך, בהחלט יעשה שינוי, אם לא מחר אז מחרתיים.

ח. ובל נשכח שככל שהתהליך מתגבר, רף הציפיות של הציבור מנציגיו בתקשורת הולך ועולה. לא מספיק שתעשו איזון, יצגו גם דעות ימין בגאון; לא מספיק שתייצגו ימין אלא לא תפסלו אף אחד מימין כפי שאף פעם לא פוסלים משמאל - על כל יעד שהופך מובן מאליו מוצב יעד שאפתני יותר ואם לא עמדתם בו אתם מנותקים מהציבור ששלח אתכם.

ט. יש גם תהליכים הפוכים, לדוגמה התהליך בו הציבור בכללותו זז שמאלה כיוון שהשמאל צודק (תחת הנחות היסוד המשותפות היום, וחוסר אלטרנטיבה מעמיקה), אז לא באתי להתיימר שהתהליך ימשיך כפי שהוא. אבל עצם תופעת הפער בין התקשורת לציבור פחות מטרידה אותי לטווח ארוך.