א. שתי התנגדויות עיקריות אני מכיר כנגד לימוד ליל שבועות. הראשונה הלכתית; לילה לבן מחבל בתפילת שחרית באופן שאין לו צידוק הלכתי. השניה, עקרונית; לימוד תורה לילה שלם הוא לא אפקטיבי. עדיף לישון כמו שצריך וללמוד במהלך היום, באופן שיתאים יותר ל,כולם בערך, והלימוד יהיה יותר עירני, מעמיק, רחב, כמותי וכו'. בוא נלך לישון ונקום ליום שכולו/רובו תורה.
וביותר, כלפי ילדים. מה זה הטירוף שילדים בגילאי יסודי נשארים ערים לילה? לא בריא, לא יעיל, וכל החג משתבש.
ב. כנגד הטיעון השני אני רוצה להזכיר שהסתמי כמעט תמיד בולע את המיוחד. המחשבה שאם נעביר את הלילה ליום, הצביון יהיה דומה, רק יותר טוב, היא קצת נאיבית.
כשהלימוד הוא חריגה מהשיגרה הוא גם מצליח להתמרד נגדה. איכשהו אנחנו מצליחים לגייס כוחות. כשהוא מנסה להשתלב איתה,הוא נבלע.
פתאום הארוחות ינגסו מפה, השנ"צ משם. הגיוני מאד שנישאר רק עם שניים שלושה שיעורים, שגם אליהם לא כולם ייכנסו, ובסוף תצא לנו שבת תורנית משודרגת. לא כי למישהו יש כוונות רעות אלא כי זה טיבו של השגרתי.
ג. מהניסיון האישי שלי כל פעם שאני מתלבט אם להשאר עוד קצת בבית המדרש הסיכוי שאלמד בזמן אחר ביום קטן, והסיכוי שאת שעת עבודה/משפחה אוכל להשלים איכשהו, גדול בהרבה.
ומהניסיון המשפחתי שלנו, כשניסינו לוותר על מעשים חוץ שגרתיים כי הם מעמיסים, משבשים את הילדים הצעירים וכו' - התחליף תמיד היה דל והשאיר תחושת meh ולא משנה כמה בשכל ניסינו להסביר שבעצם-בעצם זה אותו הדבר. הנפש האנושית צריכה את המיוחדוּת, גם אם השכל מסביר לה שזה בסך הכל פירוטכניקה.
ד. הוויתור על המיוחד פוגע פעמיים: ראשית, בלימוד התורה עצמו. נכון שעיקר עמל התורה הוא בשגרה היום יומית, אז אתם מוזמנים לקבוע לימוד קבוע לילדים ולא רק לשבועות. אבל יחס מיוחד גורר גם עתים מיוחדות, חוץ מהשגרה.
מי שמציע לבטל לילה ייחודי תמורת לימוד שגרתי טוען שבמקום לחגוג חתונה יצאו כל זוגות האורחים לדייט זוגי, שכן אם כבר חוגגים זוגיות - מה אתה מקריב זוגיות קונקרטית לשם המיוחדוּת הטקסית והלא יעילה?
אלא שחלק ממה שבונה את הזוגיות של כל זוג הוא היחס החברתי אל המשפחה, שנבנה בדיוק על ידי חגיגות כאלו. מיצאו ערב אחר לצאת בעצמכם.
ה. בנוסף (בוא נודה בלחש) לוותר על הייחודי של שבועות הוא למעוך משהו בדמות של שבועות עצמו (כיום). סוכות מובחן על ידי הסוכה ופסח על ידי ליל הסדר. וחמץ. ומצה. בלי תיקון ליל שבועות, שבועות הוא (בחוויה של הילדים ונודה על האמת גם מבוגרים) — שבת עם ארוחות חלביות.
Loading
