אות ורעש, כמות ואיכות

א. לפני כמה ימים ראיתי גולשי שמאל מלגלגים על מישהו שטען שהמאבק בין היהודים לערבים הוא מאבק בין קולקטיבים ולכן ערבים נוצרים מועדים יותר להיות בצד היהודי: הא, מה הוא יגיד על באסל גאטס? הרי הוא בכלל ערבי נוצרי!¹

ב. טענות נגד קולקטיביזם מתקוממות נגד ההפשטה וההשטחה שמצויות לכאורה בכל הכללה. לדידם של הטוענים, קיום הפרטים אינו נתון לוויכוח. קולקטיב? המצאה שיש לאנשים בראש והיא גם לא אמיתית, אגדה שיש לבער מן העולם. כלל הוא מקסימום הפשטה מועילה, לא יותר.

ג. בפיזיקה מודרנית יש מושג שנקרא 'התהוות'² (emergence). בתור לא-פיזיקאי הידע שלי לגביו נלקח מויקי אז קורט מלח וכו' - אך מכל מקום התהוות היא תכונה של החומר שאינה נמצאת ברמת הפרטים אלא רק ברמת המערכת. לדוגמה, מתח הפנים של המים הוא לא תכונה של מולקולת מים בודדת, אלא של צביר מולקולות - טיפת מים.

עכשיו שאלו את עצמכם: האם מתח הפנים הוא רק הפשטה מועילה של כוחות בין מולקולות, מעין תת-מציאות מצד האמת, או שהוא ממש קיים?
באופן פשוט הוא ממש קיים כמשהו נבדל (גם אם לא נפרד) מתכונת המולקולות. גם אם הוא מורכב מפרטים,יש לו מישור עצמאי של אמיתות משלו.

או דוגמה אחרת - חיכוך; התופעה המוכרת לנו כשמשפשפים את הידיים או דוחפים מקרר. בתיאוריה המודרנית חיכוך הוא שקול של כוחות חשמליים ואטומיים. האם אפשר לטעון ברצינות שרק הכוחות האטומיים קיימים, ואילו חיכוך "לא באמת קיים", הוא הפשטה מועילה שנמצאת רק בראש שלנו?
(כן, אפשר לטעון כך. אפשר לטעון הכל, העולם גדול מספיק לסבול כל שטות).

ד. מה שמוביל אותי לנקודה הבאה: העולם הוא 'מלוכלך' ומלא בהפרעות. סביב כל תופעה יש רעש, שום קו איננו לגמרי ישר, שום צבע איננו לחלוטין לבן. לעיתים (ואולי בדרך כלל?) הלכלוך הוא חזק עד כדי לאפשר כמה פרשנויות שונות.

מיאסנה קולין למדתי לכנות את הבעיה הזו "אות ורעש": המציאות משדרת שדר וסביב השדר יש גם הרבה רעש. איך נדע להפריד את האות של השדר מהרעש? יהיו שיפרשנו את האות ככה ויפטרו את מה שלא מתאים לפרשנות שלהם כרעש, ויהיו שיעשו את אותו הדבר רק להפך³.

ה. הנקודה שלי היא שתפיסה של פרטים היא מיקס אות-רעש. והיא לא "יותר מציאותית" מאשר האות המבורר מהרעש (תפיסה של כלל). יש באות המבורר איכות נוספת, נבדלת ובעיני ברוב הפעמים גבוהה יותר, מאשר במידע המעורבב. העובדה שיש כמה דרכים לפרשן לא משנה את החשיבות שיש בזיהוי האות⁴.

ו. גם העולם האנושי מלא בשונויות, כמעט הייתי אומר יותר מהעולם הפיזי. הכל מלא ברעש, יש מהכל.
הנקודה היא שזה לא משנה, יש הרבה רעש, אבל יש גם אות. יש תופעות למרות שיש יוצאים מהכלל.

אם לדוגמה - אבל רק לשם הדוגמה, כן? 😈 - אני סבור שליברליות קורלטיבית עם נטישת תורה ומצוות חלילה, אז טיעוני: "אבל יש ליברלים שהם יותר ושמרנים שהם פחות", לא מקדמים את הדיון בהרבה. לא מאנקדוטות נלמד שאין תופעה. הפרטים יכולים להיות ראיה מכרעת נגד התפיסה שלנו אבל באותה מידה יכולים להיות רעש. צריך לפתח כלים לנקות את האות מהרעש, לא להרים ידיים מזיהוי האות.

וכשמזהים את האות ניתן להצביע ולומר: גישה כזו וכזו לפתיחות לערכים חיצוניים עלולה בהסתברות גבוהה להוביל למצב כזה וכזה. או: יש דבר כזה עַם X. יש מישור קולקטיבי, נבדל מצביר הפרטים. אולי הוא גם התגבש על פני הדורות והתמצק, הגיע למלוא האתוס שלו ושוב דעך - כל זה תופעה, קיימת וממשית.

וכן, כדי להגיע למסקנה הזו הכרעתי. אמרתי שמתוך הערפל מתגבשת דמות והנה הידיים והרגליים שלה, והפנים שלה והחוץ וההיסטוריה וההגות. הכרעתי, ותירצתי דברים בדוחק, ואמרתי זה עיקר וזה טפל. כל זה לא אומר שהדמות הזו פחות אמיתית מבליל הפרטים.

ז. כשהאמת ניתנת להיאמר, כולם מכריעים כל הזמן.
בתור אדם שמתקשה לאסוף ולזכור מידע אני חש תמיד מבוכה בפני אותם אנשים שמכירים את העולם ולכן דעתם מורכבת. רגשי הנחיתות הופכים לזעם כבוש ככל שאני מגלה שמורכבותם של בני שיחי לא מונעת מהם ולנקוט דעות חד משמעיות ונחרצות, גם כשיש עובדות שסותרות את דעתם.

בעצם ברוב המקרים כשמישהו אומר "זה מורכב" הוא רק מסווה את הטענה "אני לא מסכים עם האופן בו אתה מנתח את המציאות". הוא לא בהכרח יודע יותר, פשוט הכריע אחרת מה האות ומה הרעש.

(ח. אגב, גם אם נקבל שהמציאות מורכבת, בכל הכרעה יש מימד חד משמעי. נניח שיש במציאות צדדים לכאן ולכאן, עצם זה שעשית א' או ב' זו הכרעה שיש לה השלכות. גם לשב ואל תעשה יש השלכות, גם ל"גם וגם" יש השלכות. האמירה שהעולם מורכב לא מסייעת הרבה, לבד אולי מלפסול דעות של בני שש עשרה⁵)

ט. הרב בני פרל כתב, גם לפני כמה ימים, ביקורת על חרדים וחרד"לים שהם שונאים מורכבות. לטענתו, פשטות אולי עוזרת לחדות המסר אבל המציאות עצמה מורכבת.

מי שלא שעממתי-אותו-למות עד עכשיו וודאי יבחין בהנחה המובלעת בטענתו: המיקס אות-רעש אמיתי יותר מהאות המבורר. המציאות היא מיליוני הפרטים ולא הפשר שאנחנו פוגשים מתוכם.

כאמור לעיל אני לא מסכים עם ההנחה, אבל כאן ארצה לטעון יותר מזה: החדות או הוודאות אותה הרב בני שולל כאולי חיונית אבל לא אמיתית - גם היא תכונה שמגיחה (emerged) מתוך הפרטים. אולי אי אפשר להבחין בה בכל פרט אלא רק במכלול, ועדיין היא אמיתית לא פחות ואולי יותר. ההכרעה נגדה ובעד הערפל הבוצי כ"אמיתי יותר" היא הכרעה וודאית לשלול מישורי קיום ואמיתות.

י. עד כאן דיברתי בשבח ה'מגיח': כלל שנלמד מתוך הפרטים אבל נבדל מהם. את המגיח הזה אפשר להבין לפחות שני אופנים.

בראשון, הכלל הוא סינרגיה. כלומר סך הכל שהוא יותר מהפרטים שבו. יש אחד, ויש שני, אבל שלוש הם כבר יותר מאשר אחד ועוד אחד ועוד אחד.
בהבנה כזו הפרטים הם עיקר התופעה והמשמעות. ה'מגיח' בא לומר שחוץ מהפרטים ישנה על גביהם יתירות.

אבל בשני האמת מתגלה בענן. דהיינו, משהו גדול יותר מהפרטים מופיע מתוכם. הוא מגיח במובן המוחלט, כמו היה התהום השואגת להסתנן דרך כל התופעות הלוקאליות.

י"א וכאן מגיע (אולי) הבדל מעניין. בעוד שבגישה הראשונה הכלי העיקרי לזיהוי תופעה הוא סטטיסטי - כי כמות וכוחנות הפרטים היא זו שמכתיבה את אופי הכלל - הרי שבגישה השניה אולי יש כלים אחרים, איכותניים יותר. אולי לעיתים להתבונן על פסגות מופת של תרבות ושל אישיות ילמד אותנו יותר על האות, מאשר מחקרים סטטיסטיים.

~~~~~

1. כן, הלגלוג כלל את המוטיב המתנשא של לדבר מעל לראש של בעל הדעה בנוכחותו.
2. אני הייתי מתרגם את זה 'הגחה'. אולי יש באמת שמתרגמים כך, לא מצאתי התייחסות מסודרת.
3. אם זה מזכיר לכם, להבדיל, ראשונים שמתווכחים על הסוגיה, כל אחד מסתמך על מקור אחד בשופי ומתרץ מקור שני בדוחק - כן, אותו רעיון.
4. פעם חשבתי לעצמי שאין טעם בכלל להתייחס למשגינערים מארה"ב כתופעה, כי במדינה כל כך ענקית יהיה בה כל שגעון שאפשר להעלות על הדעת פלוס כמה שאי אפשר.
5. לכאורה יש השלכה לטענה שהעולם מורכב: גישות שמרניות יותר, נניח, שמבינות שאנחנו לא יודעים לכן נזהרות מלשנות בחפזון. אני לא מזלזל בתשובה הזו - ומתנגדי הקולקטיביזם הם לעיתים שמרנים כאלו - אבל לעיתים רבות מדי המתנגדים רדיקלים בעצמם. כשהם אומרים לך שאין ראיות לדבר כזה, קולקטיביזם - הם משתמשים בטענה כדי להכריע חד משמעית לצד השני.
ואגב2: גם אם אנחנו שמרנים, את מה עלינו לשמר? מהי היהדות בה אנחנו בוטחים כחכמת הדורות? שוב, אות ורעש.