אוקראינה ואי האמון בתקשורת העולמית

א. כמה סיבות הופכות אנשי ימין לפגיעים במיוחד לתעמולה פוטיניסטית. נוהגים לומר שהם נכנסים לעמדת "אם השמאל נגד אנחנו בעד" זה קיים לעתים אבל לדעתי לא מספיק מדויק. קיים אפקט נוסף.

ב. לדוגמה, הטבח בבוצ'ה: איך אפשר להיות בעד, או אפילו לא-נגד, צבא שעושה מעשים כאלו?
השאלה, כמובן, איך אנחנו יודעים שהוא היה? ברוך ד' לא היינו שם.

ג. כאן נכנסת בעיית המתווך. אנחנו ידעים על הטבח מהתקשורת העולמית. לכן העמדה שלנו על האירוע, המלחמה ורוסיה בכלל תלוי בין השאר בשאלה: האם אנחנו סומכים על התקשורת העולמית שתתווך לנו את המציאות נכון.
בכל הנוגע לימין בישראל התשובה היא ממש לא.

ד. הרי הימין הישראלי יודע עד כמה הסכסוך כאן מוצג בצורה מעוותת וחד צדדית בתקשורת העולמית. חומת מגן, סביבה יש קונצנזוס כמבצע שהוציא את ישראל משנים שחורות, הוצג כעוול אם לא כפשע מלחמה. באופן כללי ההצגה של כלי התקשורת מוטה כנגד הצדק והיושר. היהודים מוצגים כנבלים בסיפור, כשהם יודעים מכלי ראשון שהם הצד הצודק.

ה. ממילא, כשמספרים שהאוקראינים נלחמים על חירותם, הימני נזכר בלוחמי חופש פלסטינים. כשמספרים לו שרוסים יורה טילי שיוט על אוכלוסיה אזרחית, הוא נזכר במפקדות חמאס מתחת בתי חולים. הפקפוק גובר כשכללים שתמיד מוחלים עליו כמו "אלימות איננה פתרון", "בסוף ממילא נגיע חזרה לשולחן המשא ומתן", נעלמים ביחס ללחימה של אוקראינה.

ו. בקיצור, הימני מסתכל על התקשורת העולמית ויודע דבר אחד: הוא לא סומך עליה שתתווך את המציאות נכון. מניסיון אישי.

ממילא הוא מחפש מקורות אלטרנטיביים, ממילא הוא חשוף יותר לתעמולה פוטיניסטית שגורמת לו לתת אמון בצד השני, או פשוט להישאר סקפטי.

ז. זה דוגמה אחת לבעיה כללית יותר, בעיית האליטות הנייטרליות.

ישנה שכבה שלמה של אליטות שתפקידן תלוי כולו באמון שנותנים בהם ככאלו שלא נוקטות צד. עיתונאים, שופטים ופקידים - כולם אמורים לא לקחת צד במשחק אלא לפקח על הגינות חוקיו. תקשורת אמורה לתווך, לא לפרשן. שופט אמור לפסוק מה החוק, לא לחוקק אותו, פקיד אמור לאכוף כללים מנהלתיים, לא להטות אותם.

ח. כשאליטות כאלו תופסות צד במשחק (לדעתי אגב הן תמיד תופסות) - הצד השני מפסיק לתת אמון בנייטרליות שלהן, לעתים קרובות בצדק. וכשהאמון הזה נשבר, אין מה שיחליף אותו. לפעמים זה "רק" פוגע בצד הנבגד, שמאבד את המצפנים המציאותיים וממילא המוסריים שלו, ונופל טרף לתעמולה שקרית ומסוכנת יותר. לפעמים אובדן האמון מקרב את החברה כולה אל איבוד כללי המשחק ואנרכיה.