א. דמיינו לעצמכם אדם. שימו לו בגדים, שער ו/או זקן, כיסוי ראש.
חסר לכם משהו? נכון, יציבה. הוא עומד, יושב, שוכב? נניח שעומד, חסר לכם עוד משהו? נכון. על מה הוא עומד? כסא, רצפה, גשר צר מאד?
ב. אין אדם בלי מקום. תמיד. העובדה הזו כל כך טריוויאלית. נולדנו לתוכה עד שאנחנו לא שמים לב אליה ובטח שלא מעריכים את משמעותה. כל אדם באשר הוא מתקיים בתוך מקום.
ג. הצעד הבא הוא שמקום תמיד משפיע עלינו. ברחוב אנחנו פחות ממוקדים אבל יותר קולטים שפע של מראות. בטבע אנחנו יותר משוחררים מאשר במשרד. אם נסגור את הדלת האטומה מרעש, נכבה את האור ונשכב במיטה - ובכן, גם זה מקום וגם הוא משפיע עלינו.
ד. אלו השפעות לטווח קצר. איך משפיע מקום המגורים על האדם? מה עושה לו בית שהוא חוזר אליו ערב ערב במשך שלושים שנה? הוא והבית לומדים להתאים אחד לשני. הכורסה כבר ממוקמת בדיוק בזווית הנכונה. הספרים מונחים במקומם הנכון (או הלא נכון). גם האדם התרגל כבר להרכין את הראש במשקוף הנמוך מדי ולא לתקוע את הזרת בשפיץ של השרפרף בהול.
ומה שנכון במיקרו עבור בית, נכון גם במאקרו, עבור שכונה, יישוב, מחוז או ארץ.
ה. האם האדם הוא רק תבנית נוף מולדתו? מובן שלא. שני אנשים יוולדו באותו מקום ויצאו אחרים. אבל דוגמאות כאלו פשוט אומרות שיש עוד גורמים משפיעים: אופי מולד, חינוך, בחירה אישית. אבל המקום הוא גם משתנה במשוואה.
עיקר הטיעון שלי הוא שבניגוד לאיזו אשליה שיוצרת שכלתנות וניידות מודרנית, אדם איננו דמות ערטילאית מנותקת ממקום. המקום בו אדם גר, חי, עובד, לומד, הורה - איננו תפאורת קרטון שמוחלפת בקלות ולא פועלת כלום על האדם. המקום בו אנחנו חיים משפיע עלינו עד מאד.
(נכתב בתגובה לשאלה: למה שהמקום ישפיע על מוכנות האדם לקבל נבואה)
